לצפיה ביצירות לחץ כאן
עמית דהרי (1113)*****************************
ילדים
בשעה שהם נסעו ברחוב המנומנם היו מעט רכבים, ועוד פחות מזה אנשים. ואולי בגלל זה
היא שמה לב שהוא נוהג באמצע הכביש, ולא נשאר בנתיב הימני. היא התלבטה, היא בסך
הכל תפסה איתו טרמפ חזרה הביתה, אבל בסוף היא העזה לשאול `למה אתה נוסע
באמצע?`.
הוא השתהה, אבל לבסוף אמר `בגלל הילדים. כדי שיהיה לי זמן לבלום אם ילד יתפרץ אל
הכביש`.
`אף פעם לא חשבתי על זה. אני לא מכירה מישהו שנוהג ככה, אבל זו סיבה טובה.`
הוא הפנה את המבט מהכביש והסתכל עליה לשנייה, אומד אותה והיא ראתה שהוא
מתלבט. `סיבה טובה, גם אם היא לא נכונה`, הוא אמר בחצי חיוך, `גיליתי שעדיף להגיד
אותה ולא את הסיבה האמיתית.`
היא חשה בלבול, `והיא?`
`מִטְעָנִים.`
`מִטְעָנִים? למה אתה מתכוון?`
`מִטְעָנִים, הדברים שמתפוצצים. כשנסענו בצבא בפעילות מבצעית חששנו מאד ממטענים.
הם באים בכל מיני צורות, בכל מיני גדלים, מונחים בצידי הדרכים, ומופעלים כלפי רכבים של
הצבא. אם נסעת בצד ימין, היית חשוף פחות למטענים בצד שמאל, אבל חשוף מאד
למטענים מצד ימין. אם נסעת בצד שמאל, אז ההפך. בגלל זה נסענו באמצע. חילקנו את
הסיכון שווה בשווה. גם עכשיו אני מפחד ממטענים, אבל ראיתי שלאנשים יותר קל לשמוע
שאני מפחד מילדים שמתפרצים לכביש. אז זה מה שאני אומר.`
