שי שניידר-אֵילת היא משוררת, עורכת, במאית ומורה לתיאטרון. ספריה "הוא היה כאן, אני בטוחה בזה" (אפיק-הליקון, 2019) "כל מה שהיא שרה מעלה עשן" (מוסד ביאליק, 2021) זכו לשבחי הביקורת. כלת פרס הליקון על שם רמי דיצני לשירה.
נולדתי בקיבוץ יפתח שבגליל העליון. חייתי במקומות שונים בארץ ובעולם – ביניהם דרום אפריקה וארצות הברית, חיפה, תל אביב, קיבוץ אייל ועוד. כיום מתגוררת בצורן.
למדתי משחק ותיאטרון ב-California Insitute of the Arts (CalArts), בית-ספר גבוה ללימודי אומנות סמוך ללוס אנג`לס. עם שובי לארץ עסקתי ועוסקת בהוראה, בימוי וכתיבה לתיאטרון, בעיקר בזירה הקהילתית.
עיסוקיי בשנים האחרונות, לצד תיאטרון וכתיבה, מתמקדת בעריכה ספרותית: זכיתי לערוך ספרי ביכורים של משוררות ומשוררים חדשים ומיוחדים וממשיכה בעשיה זו. בנוסף, אני מנחה סדנאות לכתיבת שירה.
התחלתי לכתוב בילדותי. שמורים אצלי שירים מגיל שמונה. תמיד כתבתי, במינון כזה או אחר. ב-2014, בגיל 37, הצטרפתי לכיתת השירה של הליקון ומידת המחויבות לכתיבה גברה. משנה זו החלו להתפרסם שירים פרי עטי בכתבי עת כגון מאזנים, גרנטה, עיתון 77 ועוד ובעיתונים הארץ וידיעות אחרונות. בהמשך יצאו לאור שני ספרי השירה.
כתיבתי עוסקת באהבה ואובדן, שברים ואיחויים, ארספואטיקה ושפה. למותו של בן זוגי ואב ילדי בגיל צעיר היתה ועודנה השפעה מכרעת על הכתיבה – ספרי נכתבו בעקבות האובדן ועוסקים בו במידה רבה. מתנת השירה מאפשרת למצוא משמעות ויופי גם במקומות הכאובים ביותר.
כותבות וכותבים שאני אוהבת במיוחד רבים ומגוונים. בימים אלו קרובים לליבי יואל הופמן, חזי לסקלי, סירקה טורקה, שרון אולדס. מעניינת אותי כתיבה שמהלכת על הגבול בין פרוזה לשירה וכזו שמשחקת עם השפה באופן אינטנסיבי. כמו כן שירת טבע ושירה אקופואטית, שלשמחתי עולה ופורחת בארץ ובכלל.
כותבת עמה הייתי רוצה להיפגש הסופרת עמליה כהנא כרמון, שהלכה לעולמה ב–2019. כמי שהתבטאה ביצירתה ובהגותה על מקומן של נשים בספרות עברית ואודות מקומה של האישה הכותבת, הייתי רוצה לשמוע את קולה ולהפנות אליה שאלות בנושא. כרמון בפירוש סופרת הכותבת כמשוררת. סיפוריה הקצרים מרהיבים ותמיד מניעים אותי לכתיבה.
תהליך הכתיבה שלי מורכב מתנועות כביכול מנוגדות, שאולי מוכרות לכולנו גם מתחומים אחרים. מצד אחד – התמסרות ועקביות, עבודת "נמלים" אפורה מול שולחן הכתיבה ושאיפה עיקשת לסדר במילים את הבלתי מוגדר. מנגד – עשוי מרגעי חסד לא צפויים, מנס מילים שבאות מעצמן מתוך היום יום וחוויית החיים.
בימים אלו אני ממשיכה לערוך ספרי שירה לאחרים ולכתוב את ספר השירה השלישי שלי. כתיבת שירה וכתיבה מחזאית מתערבבות יותר ויותר זו בזו וזהו כיוון שאני מקווה להמשיך לגלות. אני נהנית להנחות סדנאות כתיבה ולפגוש כותבים נוספים שהעיסוק במילים קרוב לליבם.
